<h1>דרשות מהר"ח או"ז סימן כ"ו</h1>
<h2>דף ל.</h2>
וקדירה שעירבו בה יין ונגע בה הגוי אפי' אם אין ס' לבטל היין מותר כיון שהיין מעורב עם התבשיל. ולוקחי' יין נסך בזמן הזה מן הגוים מפני שהוא כמציל מידם, אך אסור להשהותו בביתו שלא יבא לידי תקלה. זה הכלל כל דבר האסור אסור להשהותו בביתו שלא יבא לידי תקלה. ודווקא היכא שכבר היין נסך בידים כגון כשישל[ם] השכר שהיה נותן ליהודי יותר מלגוי או כי גווני' לכ"ע אסור.
<h2>דף סז:</h2>
וקדירה הנאסרה אם הוליך דמיה לים המלח אומר אור זרוע דמותר וכגון שיפגום אותה שלא תהא ראויה להתבשל בה דלא ליתי למיטעי לבשל בתוכה.
<h2>דף עב:</h2>
והיכא שיש בכלי יין נסך ואם היה שופכו לחבית היה מתבטל ועתה הוציא הברזא מן החבית לשפוך לתוך הכלי של יין נסך מותר, דהנצוק אינו חיבור יותר ממה שהיה שופך כל הכלי לתוך החבית, אבל אם אין בקנקן לבטל הנסך שבכוס ועתה שופך מן הקנקן לכוס למ"ד חיבור אסור. וניצוק מותר היכא דאיכא הפסד מרובה ולא מועט. ונצוק בר נצוק מותר, כמעשה שהיה בימי רש"י שנתנו לגוי קנקן מלא יין ונתנו לו כוס לשתות הימנו וכשנתחסר היין מן הקנקן בא היהודי והניח מן החבית כשירה לתוך הקנקן ושאלו לרש"י והתירו כיון דהיין שבקנקן לא נאסר אלא מחמת ניצוק דמסתמא לא נגע גוי בפני' בקנקן דמה יש לו ליגע לפני' ומסתמא לא שתה מן הקנקן אחרי שיש לו כוס והוי נצוק בר נצוק ומותר.
<h2>דף עג.</h2>
ואסור להשתכר בנבילות וטריפות ובשקצים ורמשים ובחלבים וכ"ש ביין נסך. ויין נסך בזמן הזה דרבנן ומתבטל בס' אפי' במינו. וטבחים המוכרים נבילות משום דלכתחיל' אינם יודעי' אם יכשר אם יטרף.
